החלטתי לעזוב את הקריירה שלי שכה אהבתי כעורכת דין, במשרד מצליח שהיה לי בית. ככה. פתאום. 

לא היו לי מטרות או תוכניות אחרות, אך ידעתי שהשינוי הוא הכרחי. הלב החליט. הראש היה צריך להדביק את הקצב. 

לאחר כחודש מהמעבר שלי משכירה לעצמאית, ורגע לפני החופש הגדול, עודדתי את הבת שלי לפתוח יחד עם חברה שלה קייטנה, לתכנן את חופשת הקיץ בתעסוקה עם משמעות, אך לדאבוני, השיתוף פעולה ביניהן לא צלח, אך הרעיון לא עזב אותי, וכך מצאתי את עצמי מחליטה לפתוח קייטנה בעצמי. 

אבל מה לי, עורכת דין, ולקייטנת קיץ? לילדים? עשרות קולות החלו לדבר ולהרעיש בראשי עד שהחלטתי להשתיק את כולם. אם עלה לי הרעיון, אין להתעלם ממנו, יש לכך משמעות. אז דבקתי בהחלטה, והבנתי שזו לא יכולה להיות קייטנה רגילה. וכך התחלתי בתהליך ההתפחה והאפייה של קייטנת הפטיסרי הראשונה לילדים, חיברתי ושזרתי בה כלים אימוניים יחד עם עולם הקונדיטוריה.

פתחתי שני מחזורים של קייטנות אפייה לקיץ. במשך חודש לאחר הקייטנות הסתובבתי עם דמעות בעיניים, מהתרגשות, מנסה להבין את הקסם שנוצר אצלי מסביב לאי במטבח, מנסה להבין איך אני יכולה להביא עוד מכל הטוב הזה, ולכמה שיותר ילדים ופשוט המשכתי התנסיתי ופיתחתי. 

לאחר מספר חודשים ואלפי שעות מסביב לאי עם ילדים ובני נוער, או עם עצמי, עם מחשבות ותהיות של הלב, נולד לו הסטודיו שלי. 

​

אני שרית אריאל מזור והלב שלי נמצא במקום בו ילדות, כישורי לב, חיים ומטבח נפגשים.
כשאני מחוץ למטבח, אני גם מאמנת הורים וילדים, יוצרת תוכן, כותבת ספרי ילדים, מחברת בין לבבות, יוצרת ומטפחת שיתופי פעולה, מחברת עולמות שונים, הרוח והקבלה, חינוך מונטסורי, אפיה וקונדיטוריה, ויותר מהכל - אני המייסדת של הסטודיו "בית מתוק לאפייה וכישורי חיים".

הסטודיו הוא מרחב של הקשבה, נוכחות, ביטוי וחיבור

והאפייה היא כלי, כלי לפגוש את עצמנו, לפתח מיומנויות, לחזק ביטחון עצמי ותחושת שייכות. 

אפייה היא ריפוי בעיסוק ועיסוק בריפוי, בחיבור, התבוננות, הקשבה, צמיחה.

היא מאפשרת לנפש שלנו חלון הצצה חדש על העולם, בעזרתו - היא יכולה לנוע ביצירתיות וחופשיות, מבלי לחשוש.
היא מלמדת אותנו על ניהול זמן, על חוזקות וכישורים, ועל החשיבה העצמאית שמובילה להתפתחות ושינוי.
היא מאפשרת לנו לבטא את הקול שלנו, להכיר בחשיבותו ולהיות גאים בו, גם כשאחרים מפקפקים בו לעיתים לאורך הדרך.

פעולה פשוטה עם בצק הופכת לרגע של חיבור פנימי, חיווט עדין של הנפש, וכלי עמוק שמלווה אותנו בשקט גם בתחומי חיים אחרים.

וכמו תמיד באפייה - הכישלון הוא רק עוד שלב אחד בדרך.
החזרה לתנור, לקמח, למתכון ולעבודת הידיים, מזכירה לנו שמותר לטעות וזה אפילו כיף לפעמים,

כי מותר לנו להיות ילדים וילדות במטבח, רק כך הקסם קורה שם בעצם.